לפני מספר שבועות התפרסמה בעיתון כתבה על ספינה שיצאה לשייט תענוגות יוקרתי מסביב לעולם. במהלך השיט, נחשפה הספינה לאיום ממשי של שודדי- ים. על מנת לא להתגלות על- ידי אותם שודדים, נאלצה האונייה- על צוותה ונוסעיה, לשוט במשך עשרה ימים בעלטה ובדממה מוחלטת. אם חשבתם שמדובר במקרה בודד וחד- פעמי, לצערנו זהו לא המצב. כלי שיט רבים, מסחריים ואחרים, נחשפים לא פעם לאיומים מצדם של אלו המכונים פיראטים.
שודדי הים החלו לפעול עוד בראשית העת העתיקה ופעילותם ממשיכה עד לימינו. האזורים העיקריים בהם התקיימה הפיראטיות היו בים התיכון, אך עם חלוף הזמן התרחבה הפעילות הפיראטית ושודדי הים החלו לבסס את פעילותם באיזורים בהם הרשויות האזוריות היו חלשות או שלא היה בידן להגיע אל האיזורים המדוברים ולאכוף את החוק. משום כך, אנו יכולים למצוא היום פיראטים באיזורים דוגמת אסיה, אפריקה, תת- היבשת ההודית והים האדום.
הפיראטיות הימית המודרנית מהווה איום אמיתי, מוחשי ומרכזי על עולם הסחר הבינלאומי. מדובר בתופעה שכיחה משום כמויות הענק של הסחר הבינלאומי הנע באמצעות שילוח על מימי האוקיינוס. כ- 80% מהסחר העולמי מגיע ליעדו דרך הים בעזרת עשרות אלפי ספינות, המשיטות מליארדים של טון מטען. וכמה זה עולה לנו? קשה לחשב את העלות המדויקת של תופעת הפיראטיות משום קיומן של עלויות ישירות ועקיפות. התקפות אלה לא רק שמשפיעות ישירות על השולח, על החברה שבבעלותה כלי השיט, על אנשי הצוות ומשפחותיהם, הן משפיעות על כל התעשייה ואפילו על הצרכן הפרטי, שכן עם חטיפת האונייה הטובין אינו מגיע ליעדו הסופי.
ולמרות כל זאת, התופעה של הפיראטיות הצליחה לקבל מעמד רומנטי בספרות, ולאחר מכן גם בקולנוע, החל מהמאה ה-19 ועד היום; בסיפורים דוגמת "אי האלמוגים", "פיטר פן" ו"אי המטמון" או בסרטים דוגמת הסדרה המצליחה "שודדי הקאריביים" בכיכובו של ג'וני דפ, זוכים שודדי הים בדימוי של הרפתקנים חסרי תקנה, שכמיהתם לשוד וגזל הופכת אותם לאנשים מסתוריים ומעניינים במיוחד, גברים אמיתיים, עם נפש חופשיה, אוהבי נשים ומשקאות חריפים. עד כאן הדימוי. במציאות הדברים נראו קצת אחרת.
ייצוג ראליסטי לאיום הפיראטי נראה, למשל, בסרט "קפטן פיליפס" בכיכובו של תום הנקס. הסרט, שיצא לאקרנים ב- 2013, מבוסס על סיפור אמיתי ומספר את סיפורו של קפטן הנלקח בשבי בידי שודדי- ים סומליים שחטפו את אונייתו ב- 2009. ואכן, אזור סומליה הוא אחד המקומות העיקריים בהם מתקיימת הפיראטיות בעולם. ב- 2008 בלבד היו מעל 200 מקרי שוד באוזר סומליה וההכנסות מפעילויות התקיפה הימית הגיעו לכ- 200 מליון דולר לשנה! בחודש נובמבר 2010 שולם שיא כופר לפיראטים סומלים בגובה של 9.5 מיליון דולר!! עבור שחרורה של מכלית נפט.
שודדי ים מאזורים בהם אפשרויות פרנסה אחרות הן מועטות, או מקומות בהם שוד ימי הפך למקצוע לגיטימי (כמו בסומליה, למשל), נהגו לפשוט על נתיבי הסחר הימיים, לקחת שבויים ולשחררם בעבור כופר במקרה הטוב או להרוג את הנוסעים ולקחת את תכולת הספינה במקרה הרע. בסוף שנת 2010 הוחזקו 638 אנשי צוות מ -18 מדינות כבני ערובה בידי שודדי ים.
בשנים האחרונות, החלו כנופיות של שודדי ים לנצל את דרכי העבודה בשימוש הטכנולוגיה. הם למדו כיצד להשתלט על מערכות המידע של חברות הספנות וכך להעמיד למטרה את האוניות הנושאות על סיפונן את המטענים בעלי הערך הרב ביותר. השודדים מלקטים מודיעין לפני ביצוע התקיפה וכך הם מצליחים לבודד אונייות מצוידות היטב, להשתלט עליהן במהירות ולהתמקד במטען היקר ביותר תוך זמן קצר.
תופעה זו מהווה אתגר מורכב עבור ממשלות וחברות פרטיות כאחד. מועצת הספנות הימית והחברות החברות בה פועלות בשיתוף פעולה הדוק עם לשכת המסחר הבינלאומית, איגוד הסחר הימי הבינלאומי והממשלות השונות במטרה למגר את משבר הפיראטיות, או לפחות להקטין משמעותית את הסיכונים שהוא מציב, בעיקר באיזור האוקיינוס ההודי.
לאחרונה אף יצא מדריך עם הנחיות לבעלי ספינות ובו הסברים כיצד להתמודד עם השודדים החמושים. (לעיון במדריך לחצו כאן)
ומה לגבי איזור הים התיכון? קשה להאמין, אבל לפני 300 שנה עוד היו כאן שודדי ים. אלו הפכו את חיפה לעיר הנמל המועדפת עליהם ובין הפיראטים הנוצרים והמוסלמים אף ניתן היה למצוא שודדי- ים יהודים!
כיום, לא צפוי כי שודדי הים יחזרו למחוזותינו. ובהחלט עדיף שכך. ולמי שחשב לעסוק במקצוע המפוקפק- חוק העונשין הישראלי קובע עונש של עד 20 שנות מאסר בגין שוד ים.